לכל אדם מגיעה הזכות לחיות את חייו בכבוד, להזדקן בכבוד ולסיים את חייו בכבוד. מרבית הא\נשים אכן זוכים לעבור את חייהם בטוב אך לצערנו יש מי שמנצל או לא יודע איך להתמודד עם בני הגיל השלישי הזקוק להשגחה וטיפול מאדם אחר. אנו שומעים על התעללויות בקשישים בערוצי התקשורת ומסתמן כי מדובר בקצהו של קרחון וישנם המון מקרים אשר אינם מדווחים כלל למערכת. הקשישים הם לרוב חלשים פיזית, לעיתים קרובות גם פגועים נפשית ומנטלית, חלקם סובלים ממחלות שונות ומתקשים להגן על עצמם או לדווח כי נפלו קורבן לפשע ו\או להתעללות.

מרבית ההתעללויות מתרחשות במסגרת יחסי אמון בין הקשיש לסביבתו: בני משפחה (במרבית המקרים מדובר בבן\בת הזוג או ילד המטפל לאורך תקופה ארוכה ורציפה), מטפלים אשר נמצאים איתם למספר שעות או שוהים בביתם וכמובן ישנן המסגרות שונות (דיור מוגן ומוסדות אשפוז). בחלק מהמקרים אנו רואים עוד כי המתעלל יכול להיות אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי או בעיות אלימות, כך שפגיעתו בקשיש תיתכן ותהיה עבורנו מפתיעה. בנוסף למציאות העגומה הזו, נוסיף את התקופה העכשווית, מגיפת הקורנה אשר מביאה אותנו למצביי סגר וריחוק חברתי. הסגר והריחוק הארוך שנכפו על הקשישים הובילו להידרדרות במצבם הבריאותי והנפשי כך שהקשישים פגיעים עתה יותר מתמיד וזאת מכיוון שהם אינם נמצאים באופן סדיר תחת עיניהן של המערכות החברתיות הפורמליות והבלתי פורמליות. מצב זה עלול לחשוף את הקשישים למקרי אלימות ולעשותם טרף קל לפגיעה מבלי שאף אחד יבחין בכך.

סוגיי התעללות בקשישים:

  • הפרת זכויות- שלילה ומניעת זכותו של הקשיש להמשיך בחייו אליה רגיל, בין אם מדובר במגורים ופעילות שבשגרה, לדוגמה– כפייה על הקשיש לעבור למוסד.
  • התאכזרות פסיכולוגית- פגיעה מכוונת ברגשותיו, התעלמות ממנו ואדישות כלפיו, ניתוקו מהעולם החיצוני, השפלה, איומים, בידוד ועוד.
  • התאכזרות פיזית- גרימת כאב או פציעה, מתן טיפול גס ופוגע וגרימת נזק בדרגת חומרה כלשהי כתוצאה מכך.
  • תקיפה מינית – מגע מיני מכל סוג שהוא שמתבצע ללא הסכמת הקשיש. 
  • הזנחה אקטיבית- אי הענקת טיפול בסיסי כמתן תרופות, רחצה וזאת על מנת לגרום לו נזק או סבל.
  • הזנחה פאסיבית- אי טיפול בזקן שלא בכוונה לגרום נזק.
  • ניצול כלכלי- יצירת תלות כלכלית, גניבה או שימוש לא ראוי בכספו, ניצול חולשת הדעת של הקשיש והשתלטות על רכושו וממונו.

• יש לבדוק את מצבו הגופני של הקשיש ולחפש אחר סימני אלימות אפשריים: חבלות לא מוסברות, שטפי דם, ירידה במשקל או רזון קיצוני.

• יש להתייחס להתנהגותו ולמצב רוחו של הקשיש. שימו לב אם הוא מפגין סימני פחד, מסרב למסור מידע או נותן הסברים שאינם תואמים את הממצאים הפיזיים.

• במקרים של ביקור ביתי יש לשים לב לסימני ההזנחה האפשריים: הדירה במצב מוזנח- כלים היושבים בכיור כבר זמן מה, שירותים במצב לא ראוי לשימוש, מקרר ריק או ריח רע בבית.

קשיים באיתור התופעה אצל הקשיש

• חוסר מודעות של הקשיש- פעמים רבות הקשיש חסר מודעות למצבו ואינו יודע את זכויותיו. הוא "מקבל" את מצבו כעובדה ואינו מתייחס לעצמו כקורבן לאלימות או הזנחה.

• חשש מפני גילוי "הסוד המשפחתי"- הקשיש עלול לחוש רגשות של אשמה, מבוכה ובושה.. וכן תחושת כישלון בחינוך צאצאו הפוגע.

• רצון להגן על בן המשפחה הפוגע ולא להסב לו נזק.

• חשש מתוצאות החשיפה- חשש שלא יאמינו לו, חשש מהרס המרקם המשפחתי, פגיעה בסולידריות המשפחתית, חשש מפני הוצאה מהבית למסגרת מוסדית, פחד ממעשה נקם או עונש.

קשיים באיתור התופעה בקרב אנשי המקצוע

• חוסר ידע ומודעות – לגבי התופעה או לגבי זיהוי הסימנים.

• קושי בהגדרות – התעללות, הזנחה, חסר ישע. ההגדרות הן כלליות וניתנות לפרשנויות שונות. אותו קשיש, איש מקצוע אחד יכול להגדיר אותו כחסר ישע בעוד שאחר לא.

• פחד מהפוגע – לרוב מדובר באנשים תוקפניים שמעוררים פחד ורתיעה אצל הזולת.

• חוסר אונים מקצועי בשל העדר מענים הולמים בקהילה- חשיפה של אלימות במשפחת הקשיש לרוב מלווה בטלטלה וזעזוע במרקם המשפחתי. חוסר מענה והמשך טיפול הולם בהקהילה, מוביל אנשי המקצוע לשקול כדאיות חשיפת הנושא.

• רגישות ורתיעה מהתמודדות עם האלימות- הטיפול במקרי האלימות דורש הרבה משאבים רגשיים ונפשיים. לא לכל אנשי המקצוע יש את היכולת, הפניות ו\או הרצון… להתמודד עם זה.

• עומס עבודה וקשיים מנהליים.

• דילמות אתיות – כגון, קשיש צלול בדעתו, מבקש לא לחשוף הנושא מתוך שיקולים עניינים שלו. האם נוכל לשלול ממנו את יכולת ההחלטה ולפעול בניגוד לרצונו?

ראשית זיכרו כי פגיעה מכל סוג בחסר ישע היא עבירה פלילית ועל כל חשד לאלימות חייב להיות מתועד ומדווח לרשויות הרווחה ולמשטרה. ברשויות הרווחה המקומיות ישנם עובדים סוציאליים המתמחים בטיפול בקשישים וכן פקידי סעד שבסמכותם לפעול משפטית בנושא. למרות שהחוק מוכר בקרב אנשי המקצוע השונים, וקיימת הסכמה כללית, שתופעת האלימות הינה בעיה שיש לתת עליה את הדעת ולהקדיש לה משאבים והתייחסות ראויים. לרוב מתקשים לאתר את התופעה מחוסר ראיות, ועל כן, קורבנות התעללות רבים, אינם מקבלים עזרה מקצועית, אז תפעלו כראוי ותדאגו לראיות המוכיחות את הפגיעה.

ברגע בו אנו מבחינים בסימן אחד או יותר אצל הקשיש או החשוד באלימות, מוטלת עלינו האחריות לתת התייחסות ולדווח! מחקרים מראים שהרבה קשישים לא ייזמו דווח על אלימות או הזנחה אך כאשר נשאלו ישירות בנוגע לכך, חלקם סיפרו על ההתעללות. תשאול ישיר הוא אחד הכלים החשובים העומדים לרשותנו כאנשי מקצוע במערכת הבריאות. ישנם כמה כלים/שאלונים מובנים לאיתור קשישים בסיכון להתעללות. חלקן למילוי עצמי של הקשיש, וחלקן האחר מיועדות למילוי ע"י איש המקצוע.

מרכזי שירות ציבוריים ומוקדים ממשלתיים העומדים לרשותכם:

מוקד *8840- המרכז לפניות הציבור של המשרד הממשלתי לשוויון חברתי.

שירות הייעוץ.

לאזרח הוותיק ומשפחתו- מטעם המוסד לביטוח לאומי- טלפון: *9696.

שי"ל- שירות ייעוץ לאזרח, טלפון: 118.

מוקד מענה ממשלתי מרכזי- טלפון:1299.

הקליניקה לזכויות הזקנים באוניברסיטת חיפה- טלפון: 1800-222-213.

הקליניקה לזכויות ניצולי שואה וא\נשים בזיקנה באוניברסיטת ת"א- טלפון: 036406778.

"יד ריבה"- עוסקים במתן סיוע משפטי לקשיש, טלפון:026444569.

"קו לזקן"- הינו שירות שהוקם ע"י מתנדבים, טלפון: 1201-50-700-1.

 

לסיכום – תופעת ההתעללות נגד קשישים והזנחתם, הינה תופעה חברתית ההולכת וגדלה בייחוד בתקופה זו, שאנו כבני משפחה או כאנשי מקצוע, מוטלת עלינו האחריות להתייחס ולדאוג להביא לסיומה. כאשר שני כלים עיקריים עומדים לרשותנו: זיהוי סימנים ותשאול ישיר של הקשיש: האם הוא חווה אלימות בבית? האם מתייחסים אליו כראוי? האם מתייחסים אליו בתוקפנות ואגרסיביות?.. .ובהמשך לתעד ולדווח לגורמים הרלוונטיים ובכך נדאג לשמור על תפקודם, בריאותם, כבודם ואריכות חייהם. לפרטים נוספים ומוצרים עבור הגיל השלישי כנסו לאתר myinspire.