פצע לחץ מוגדר כפגיעה בשלמות העור או ברקמות רכות ונובעות לרוב מלחץ ישיר המופעל על רקמות באזורים בהם שכבת השומן התת עורית דקה ומספקת ריפוד קל על פני בליטת עצם, כגון עצם הזנב, מפרק ירך, קרסול ונגרמת בשל זרימת דם לקויה. הסיבות להתפתחות פצעי לחץ כוללות משתנים רבים בהם, מידת ניידותו של אדם, משך הזמן ומידת הלחץ המופעלת על אזורי העור הרגישים, תזונה לקויה, מחלות רקע שונות, בעיות בזרימת הדם, בריאות העור ועוד.

ישנם גורמים רבים המעלים  סיכון להתפתחות פצעי לחץ. העקרונות הבסיסיים לטיפול בפצעי לחץ הם לשמור על לחות הפצע, לטפל ברקמת נמק וזיהום בפצע, למנוע סיבוכים מקומיים וכלליים ולהביא לריפוי מלא של הפצע. שימוש בחבישות שונות נעשה על פי דרגת הפצע ועל פי מדדים נוספים כמו לחות, זיהום, הפרשות, מיקום וכו'. מניעת פצעי לחץ וטיפול בהם יכולים לשפר באופן משמעותי תחלואה, תמותה ואיכות החיים של המטופלים ומסוגלים להציל חיים.

סיווג פצעים

מקובל לסווג פצעי לחץ על פי סולם דרגות: 

דרגה 1 – אודם שאינו חולף לאחר הקלה בלחץ, יש מעורבות של אפידרמיס אך אין פגיעה בשלמות העור.

דרגה 2 – איבוד חלקי של הרקמות, ישנו שפשוף או שלפוחיות ויש מעורבות של האפידרמיס.

דרגה 3 – איבוד רקמות בשכבות עור עמוקות יותר עם איבוד שכבה תת עורית, לעתים נוצר גלד שחור.

דרגה 4 – הרס עמוק ורחב של כל שכבות העור, יש מעורבות של שריר או עצם.

גורמי סיכון וסיבוכים

קיימים גורמים רבים המעלים את הסיכון להתפתחות פצעי לחץ ביניהם יובש בעור הנובע מהזדקנות העור, ממוגבלות, מאי שליטה בשתן או בצואה, מתת תזונה, מבעיות נירולוגיות וממחלות כרוניות.

פעולות למניעת פצעי לחץ

1. הפחתת לחץ ישיר על רקמות הגוף– ישנו צורך בשינוי תנוחה כל שעה-שעתיים בהתאם למיקום הפצע ולסוג המשטח. בזמן שינוי התנוחה יש להימנע מהפעלת כוחות חיכוך או גזירה על העור. מומלץ להשכיב מטופל במיטה על הגב או על הצד בזווית עד 30 מעלות, על מנת למנוע לחץ ישיר על הרקמה. רצוי בנוסף להניח כריות בין הברכיים והקרסוליים, יש להניח כריות מתחת לשוקיים, כדי להפחית לחץ על העקבים. 

2. שימוש באמצעי הפחתת לחץ– מזרנים וכריות ישיבה למניעת פצעי לחץ מסוגים שונים. קיימים סוגים רבים של אמצעים להפחתת לחץ

3. טיפול באי שליטה בסוגרים ובמניעת החמרה של פצע– ישנם מוצריי ספיגה רבים כגון: פדים, חיתולים, תחתונים סופגים וכו'.

4. אומדן מצב תזונתי– יכלול הערכת כמות חלבונים וקלוריות, כמות שתייה, רמת אלבומין בדם וכמות לימפוציטים.

5. טיפול בעור– יש לבצע בדיקה יומיומית של הגוף ותיעוד שינויים, ניקיון ושמירה על עור נקי ויבש, שימוש בקרם להגנת העור (בעיקר באזור העכוז) ומעיסוי מעל בליטות העצמות.

6. הדרכת אנשי הצוות- נמצא כי לאחר הדרכת המטפל העיקרי ו\או הצוות הרפואי ישנה הפחתה בשיעור פצעי הלחץ וסיבוכיהם.

טיפול בפצעי לחץ

טיפול בפצע לחץ צריך להתבצע על ידי צוות רב מקצועי המיומן לכך, במהלך הטיפול יש לבצע הערכה רציפה של מצב הפצע ושל הרקמות מסביב, כמות ההפרשות, זיהום או סיבוכים אחרים, כאב ועצמתו.

איזון כאבים – מומלץ לטפל בכאב הקשור בפצע לחץ בצורה מתמשכת כל הזמן וניתן לתת תרופות להקלת הכאב.

שמירה על לחות הפצע – זהו העיקרון הבסיסי בטיפול בפצע לחץ. יובש יתר או הפרשות מרובות מעכבים ריפוי. 

ניקוי הפצע – ייעשה במים עם סבון או בתמיסת המיועדת לכך.

הטריה  ישנם סוגים שונים של הטריה, יש לבחור בסוג המתאים לפי מצב הפצע, זמינות החומרים ומיומנות הצוות המטפל. יש להפסיק ביצוע הטריה כשכל הרקמה הנקרוטית הוסרה והופיעה רקמת גרעון.

חשוב לדעת: זיהום הפצע או מסביב לפצע מעכב את ריפוי הפצע. נוסף על סיבוכים מקומיים, קיים סיכון גבוה להתפזרות הזיהום עם זרם הדם והתפתחות אלח דם. סימנים שכיחים של זיהום בפצע הם חום ואודם מקומי, התקשות של רקמות הרכות סביב הפצע, הפרשה מוגלתית וריח רע. סימני זיהום סיסטמי כמו חום גבוה או לויקוציטוזיס בדרך כלל אינם מופיעים או מופיעים בשלבים מאוחרים יותר. יש להדגיש כי עם סיום הזיהום בפצע, יש להפסיק באופן מידי שימוש בחומרים אנטיספטיים, מכיוון שהם מעכבים שגשוג פיברובלסטים במיטת הפצע ומעכבים את סגירת הפצע.

לסיכום, פצעי לחץ זו בעיה רפואית נפוצה. איתור, טיפול ומניעת פצעי לחץ מהווים אתגר לצוות המטפל.  טיפול בפצעי לחץ מאפשר לצמצם את הנזק הנגרם מהפצעים, לשפר את איכות חייהם של המטופלים ושל בני משפחותיהם ולהפחית תחלואה ותמותה.